יסמין שפירא      יועצת זוגית ומשפחתית

ילדים זה שמחה! ילדים זה ברכה! -האמנם?

(אני כותבת בלשון זכר מטעמי נוחות, אך כמובן מתייחסת לשני המינים...)
 

כאשר נולד הילד הראשון אנחנו חשים התרגשות רבה והמון שמחה. לרובנו הילד הראשון הוא הגשמת חלום גדול שליווה אותנו שנים רבות. חיכינו לו, דמיינו איך יראה, חשבנו איזה מן הורים נהיה לו, העברנו לפעמים ביקורת על התנהגות של הורים אחרים וחשבנו לעצמנו ״לילד שלי אני בחיים לא אתנהג ככה...״
וברוב המקרים, כשהילד סוף כל סוף נולד, אנחנו מגלים כמה זה קשה, כמה זה אינטנסיבי, וכמה זה רחוק ממה שדמיינו. 

התקופה שבה אנו מגדלים ילדים צעירים מתאפיינת בדרך כלל בעייפות מאוד גדולה. רוב הילדים הצעירים עדיין לא ישנים טוב בלילות, מה שדורש מאתנו לתפקד בתנאים של חוסר שינה מתמשך – גם שלנו וגם של הילדים. שינה מספקת בלילה היא תנאי בסיסי וחשוב לתפקוד תקין הן בהיבט הפיזי והן בהיבט הרגשי. חוסר שינה מתמשך מוציא אותנו מהאיזון ויכול לגרום לנו לחוסר סבלנות, לעצבנות ולשיקול דעת בעייתי. גם ילדים שלא ישנים טוב מפתחים בדרך כלל בעיות התנהגות, מה שמוסיף שמן למדורה,  ואז נוצר מעין ריקוד משוגע של הורה עייף וילד עייף, ואנחנו מוצאים את עצמנו מתנהגים לילדים שלנו בדיוק כמו שנשבענו לעצמנו שלא נתנהג כך לעולם...
בתקופה הזאת רוב האנשים גם מבססים לעצמם את דרכם המקצועית. חלק לא מבוטל עדיין לא סיימו את הלימודים האקדמיים ונדרשים להשקיע שעות רבות בלימודים, וכל זה יוצר המון עומס ולחץ על כל אחד באופן אינדיבידואלי ומכביד מאוד על הזוגיות. 

לכן להחזיק זוגיות בתקופה הזאת היא משימה מאוד מאתגרת. כללי המשחק השתנו לחלוטין. אפילו אם היתה לנו קודם זוגיות טובה אנחנו נדרשים לנסח מחדש את הכללים.
מי קם לילד בלילה? מי לוקח יום חופש מהעבודה כשהילד חולה? למי יש עבודה יותר חשובה? מי יותר מוותר ומי פחות? מי מבני הזוג יותר מתחשב? מתי נפגשתם לאחרונה עם חברים? מתי סתם ישבתם ושוחחתם בשקט על כוס קפה? מה עם החלומות שלכם? ומה עם יחסי המין? זאת מן ריצה ארוכה שלא נגמרת ותחושה שאין אוויר והחיים סוגרים עלינו. 
כעת צריך לחשב מסלול מחדש.

כל מה שתיארתי לעיל מוגדר בשפה המקצועית כמשבר ״נורמטיבי״. כלומר, במעגל החיים בעולם המערבי נהוג להביא ילדים לעולם מתישהו מאמצע שנות העשרים ועד מתישהו לקראת גיל ארבעים. והתקופה הזאת מאופיינת בהרבה לחץ ומתח ועלולה ליצור משבר. זה המצב אצל רוב האנשים. אך זה שהמשבר נחשב לנורמטיבי והרבה מאוד זוגות צעירים חווים אותו, לא עושה אותו ליותר קל. ותוצאות של משבר כזה, אם הוא לא מטופל, יכולות להיות לא קלות בכלל, ולראייה – אחוז הגירושין בתקופה זו הוא גבוה ביותר.

איך מטפלים במשבר כזה?  גישת pairs מציעה דרכים רבות ומגוונות לכך. ראשית יש לפתוח מחדש את החוזה הזוגי שהיה קיים טרם הולדת הילדים ולהתאים אותו לתנאים החדשים.  כל אחד מבני הזוג צריך למצוא את מקומו מחדש גם כבן זוג וגם כהורה, ולהרגיש טוב במקום הזה. שנית – לעבוד על התקשורת הזוגית. תקשורת טובה בין בני הזוג היא תנאי בסיסי להצלחת מערכת היחסים באופן כללי, ובעיקר כשמדובר בניהול משבר מתמשך כגון זה.  על כל אחד מבני הזוג לבטא את צרכיו ורצונותיו בצורה שתצמיח את מערכת היחסים ולא תהרוס אותה. בגישת pairs לומדים כיצד לנהל מריבה הוגנת ודיאלוג מכבד ומצמיח.

 

כשאנחנו הופכים להורים, עולים אצל כל אחד מאתנו זיכרונות מהילדות שלנו עצמנו. פצעים ישנים פתאום עלולים להיפתח, דרכי חינוך שספגנו מההורים שלנו יכולות להשפיע עלינו מבלי שתהיה לנו בכלל מודעות אליהן, מסרים תרבותיים שספגנו לאורך השנים פתאום מקבלים ביטוי בהתנהגות שלנו כהורים, ולא באופן מודע. 
יתכן וצד אחד הגיע מבית שהיה בו שיתוף פעולה ושוויוניות, והצד השני הגיע מבית יותר מסורתי שבו קיימת היררכיה וחלוקת תפקידים פחות שוויונית במשפחה. יכולים להיות פערים בתפיסת העולם של בני הזוג וכדאי ללמוד כיצד מגשרים עליהם. 

בגישת pairs אנו בוחנים את העבר שלנו, ובודקים כיצד הוא משפיע על ההתנהגות שלנו בהווה. כשמתפתחת מודעות לעבר שלנו, לשורשים שלנו, למשפחת המוצא שלנו ומה לקחנו מכל זה, אפשר לבחור כיצד להתנהל בצורה טובה יותר בהווה. כשיש לנו הבנה מאיזה מקום אנחנו פועלים – אפשר לפעול על מנת לשנות אותו, או למתן אותו לטובת מערכת היחסים הזוגית וההורות שלנו.

אז ילדים יכולים בהחלט להיות שמחה וברכה, וילדים גם יכולים לגרום למשבר בזוגיות.

כשיש לנו מודעות ותקשורת טובה, אפשר לצלוח את המשבר ואפילו להעצים את הזוגיות.